מיצו נוסע על ובודק את ההונדה CBR-954RR

הערה: כתבתי מאמר זה עבור פורום האופנועים של תפוז והוא פורסם בתאריך 27/4/02 כחלק ממבחן שעשיתי יחד עם כרובי (מנהל הפורום) ל- CBR ול- Suzuki GSX-1000R. המאמר פורסם בלינק הבא.

ראשית ברצוני להבהיר נקודה חשובה: כל מה שאתם עומדים לקרוא במאמר זה אינו מבחן ולא בדיקה מקיפה לאופנוע עליו נסעתי. אין בנסיעה של 4 שעות די כדי לכלול את כל מאפייני התנהגות האופנוע, וממילא גם אם כן, הרי שחלק גדול מהרכיבה הוא הרוכב עצמו, וב- 4 שעות של רכיבה עדין קשה להתרגל במאת האחוזים לכלי שהוא חדש עבור הרוכב. לא בחינה ולא בוחן. מדובר בהתרשמות אישית שלי, מיצו (ראו גם הערה בסוף המאמר).

כרגיל אצל מיצו אין מקום לנימוסים והליכות כשמדובר באופנוע. צריך להרגיל אותו מיד על ההתחלה מי כאן הבוס. איך שנכנסתי לאולם התצוגה של הונדה אני קולט את הפייר-בלייד מסתודד לו בצד עם כמה חבר'ה. קלטתי שם איזה 600 אדום, VFR מלוקק, הורנט כסוף ועוד כמה לא מזוהים. בצד השני עמדה חבורת קטנועים. ה"כבדים" בדיוק הסתלבטו על הטי-מקס שעוצר בחוץ, אבל ברגע שראו אותי יורד מהקטנוע הם התחילו להתלחש. הבלייד ידע שעומדים לרכב עליו היום. הוא כנראה הציץ ביומן המכירות ולכן ידע את שמי, והוא כבר שמע שמועות על מה קורה לאופנועים שלא נותנים כבוד למיצו. סיפורי אימה על עונשים שונים והשפלות ברמזורים כבר התחילו לעבור לו בראש, אז הדבר הכי טוב לעשות היה לדאוג להראות לו שכל מה שהוא שמע הוא סתם לא נכון. המציאות היא הרבה יותר חמורה ואיומה מכל שמועה...

מילוי טפסים, איום על החיים שלי אם יקרה משהו רע לאופנוע, כוס מים קרים, התזת ספריי (של הונדה) על הקסדה, רכיסת מעיל ויאללה לעבודה. היו לי 4 שעות לשרוף, וכדאי שאתחיל אותם עכשיו.

רושם ראשוני: האופנוע צהוב. צהוב זה כבר טוב. אני אוהב צהוב. מצד שני, איך שמתיישבים עליו התחת מתחיל לצעוק. מה זה, קרש מרופד במילימטר ספוג ועור? מצד שלישי אתה יושב בתנוחה קרבית למהדרין, כשלמרות החשש הידיים לא צריכות לשאת ביותר מדי נטל. מצד רביעי כיאה לאופנוע ספורט שכזה זווית הצידוד של הכידון מזכירה במקרה הטוב את זווית הצידוד של מגדל פיזה. איזה 2 מעלות לכל כיוון וזהו. איך עושים עם זה פרסה אני לא יודע. מצד חמישי (כמה כבר יש?) אופנוע לעיר זה לא, והמראות מציגות במקרה הטוב את המרפקים ואולי את השקיעה, אבל לא את מה שקורה בדיוק מאחוריך.

נו טוב. זה רק רושם ראשוני.

לוח השעונים דיגיטלי כיאה לאופנה העכשווית. הוא מציג את רוב המחוונים פרט למד דלק (נורית אזהרה כתומה אמורה להתריע על גמר מיכל, ואצלי היא נדלקה ב- 180 ק"מ...). הקוקפיט אנמי משהו ובטח שלא מתאים לרמת הגימור הגבוהה של הונדה. מתגי ההפעלה של האורות עברו בצורה לא מוסברת (ולא נוחה בכלל) לצד שמאל וצמות החשמל גלויות. לא משהו. מד הסל"ד נגמר בסביבות ה- 13 אלף כשהקו האדום הוא ב- 11.5 אלף. מד המהירות הדיגיטלי דווקא קריא ומציג את המהירות בצורה יפה.

מתניעים. הדוד (הגדול יחסית) מפמפם את רעש המנוע. לא רועש מדי, ולא חרישי כמו אופנועים אחרים. מבחינתי סבבה. עולים ונוסעים לתדלק. בתחנה אני שם לב לזנב. אחד המאפיינים הבולטים של ההונדה הוא העובדה שאורות הנסיעה והבלם האחוריים מורכבים כולם מ- LEDים אדומים ושקופים שמאירים באור ממש חזק. COOL!

בעיר התנועה קשה. קשה להתרגל לכזה כלי אחרי ש- 10 דקות קודם לכן ירדתי מהטי-מקס הצהוב שלי. מה, הידית משמאל זה לא ברקס אחורי? אה, צריך קלאצ'? ולמה אני יושב כל כך נמוך על הגלגל הקדמי? איך עוברים בין המכוניות האלה? עזבו, בנסיעה הזאת לא באנו לעשות שליחויות בעיר. תן לי לרדת לאיילון!

תדלוק והופה לאיילון. לפני נוסע CBR 900 ישן יותר. הרוכב מחמם צמיגים (כן, באמצע התנועה הסואנת של 9 בבוקר) בהטיות פראיות מצד לצד. הוא נותן גז, ואני אחריו. שומר על מרחק מסוים מאחורה ואז לפני קיבוץ גלויות עוקף אותו. כמו כל אופנוען בעל כבוד עצמי הוא לא ייתן לאיזה אופנוע צהוב לעקוף אותו, ולכן הוא יורד לשוליים, עוקף איזה 4 משאיות ומגיע עשירית שנייה לפני לרמזור. גבר.

כרובי עומד בקריזה במפרץ החנייה של הולץ. הוא מחכה לי שם כבר כמה דקות טובות, ובשבילו כל דקה אבודה היא כמו שנה בבית-מעצר הקישון... התפלץ הכחול-לבן מבית סוזוקי - ה- R1000 - יושב לו בשוליים. כרובי רואה אותי ומזנק על הכלי. תיאום כיוון בינינו, החלטה על מוביל (אני) ויאללה נוסעים.

התנועה ערה בשעת בוקר זו. אנחנו מתקדמים בעדינות בין המכוניות לכיוון נתב"ג. הכלי שלי הולך לעבור עכשיו את המדור הראשון בדרכו אל הגהנום הפרטי שלו...

בדיקת הילוכים. מנסה למצוא את התחום החלש שלו. עולה בהילוך ומנסה למשוך. בודק תאוצה בסל"דים שונים. הילוך שישי, 7000 סל"ד, 170 קמ"ש, נותן גז, האופנוע מאיץ יפה, אבל ה- R1000 נושף לי בעורף. בבדיקה ראשונית אני מוצא שכרגיל, שיא הכוח מופק מהמנוע בסביבות 8 -10 אלף סל"ד. רוב אופנועי הספורט עליהם רכבתי מכוונים כך, אבל השאלה היא האם בפחות מזה הם מסוגלים לפדות את הצ'ק.

אני מנסה להאט לסביבות ה- 90, עדין בהילוך שישי, לראות איך מגיב הכלי. הוא נוסע, אבל אין ספק שהוא לא מרגיש שם בנוח. אני מנסה להאיץ. יחסית ל- FAZER1000 (ובטח שמול ה- ZX12) נדמה שהוא חלש יותר בתחום כזה. אני מוריד הילוך וחוזר ל- 90. נותן שוב בגז. הפעם התאוצה חזקה הרבה יותר, כמצופה. שוב מוריד הילוך. שוב תאוצה. אין ספק שהמנוע מפתח שיא כוח מעל 7.5 אלף, ולמרות שגם בפחות מזה הוא ייקח כל אימפרזה ממוצעת הרי שיחסית לאופנועי ליטר אחרים שרכבתי עליהם נדמה שהוא "צריך" לחיות בטווח הזה כדי לספק את הסחורה.

אין לי את המספרים המדויקים מולי, אבל הנתונים היבשים אומרים שיש לו משהו כמו 154 כ"ס ב-11 אלף סל"ד, על 165 ק"ג יבשים. ה- R1000 שנותן 160 ומשהו כ"ס ושוקל 170 ק"ג. אם נשווה ביניהם, הקרב אמור, לפחות על הנייר, להיות הוגן למדי. בטח שדאבבה כמוני יאט אותו קצת, אבל בכל זאת מדובר ביחס כ"ס/ק"ג גבוה למדי. ההונדה אמור לתת בסביבות 10.5 קג"מ ב- 9000 סל"ד, אבל כשאתה בקושי מגרד את ה- 5 אלף (במהירות 130 קמ"ש) שיא המומנט רחוק ממך מאוד.

עוברים את נתב"ג. כרובי מתקרב. הוא מאותת על רול-און. מעלים לשישי, 130 קמ"ש. אחד, שתים שלוש - נותן גז.

תשמע. תראה. תתקדם, אני כבר מגיע. תיסע, תיסע, תחכה לי אני כבר בא.

מה זה? כרובי עובד עלי? הוא בהילוך רביעי?

נשבע לכם, מאז לקחה אותי גנייה השכנה ממול ברול און עם הקלנוע שלה עוד לא הייתה כזו השפלה. ה- R1000 מתקדם קדימה כמו קטר. המלעון נותן בראש כאילו הוא מתחרה עם איזה דיאלים מבית מדרשו של סטיבנס 426. כשהייתי ב- 220 ה- R1000 כבר היה בעשרים קמ"ש מהיר יותר ובמרחק של איזה 30 מטר לפני. לא יאומן. הבהמה הזאת מדהימה, ואני מרגיש מושפל עד עפר.

עכשיו עוד אחד יגיד שהוא לקח אותי ברול און. מזל שאלה לא האופנועים הפרטיים שלנו. אחרת הוא היה יושב לי על הווריד כל החיים.

אני מאט קצת כדי לנגב את המוחננה והדמעות שסותמות לי את הגרון, וממשיכים.

תנוחת הישיבה מתחילה להתחבב עלי. בגלל המושב הסדיסטי אתה דווקא יכול לשנות תנוחת ישיבה במהירות גדולה מאוד. יש לתחת מרווח שבו הוא יכול לשחק כך שאני מוצא את עצמי דווקא נהנה מהקשיחות הזו ומתנוחת הישיבה שקודם לכן הייתה נדמית כאכזרית מדי. בסוף היום עוד יתברר שהקשיחות הזו נוחה יותר מהרכות של הרבה מושבי אופנועים. מה זה אומר לגבי הסטיות שלי? לא יודע. אבל אני אוהב אותם קשים. לא, לא אותם יא חולי נפש. את האופנועים שעליהם אני רוכב. אם נשווה לאופנועים אחרים עליהם רכבתי בזמן האחרון, אז על ה- FAZER סבלתי בסוף היום, ה- FJR היה כמו כורסת טלוויזיה מפנקת, ה- ZX12 היה גמלוני משהו, ה- ZX9 היה סתם נבלה, והטי-מקס ממש מפנק. אז ככה שדי הופתעתי כשגיליתי שדווקא הקשיחות של ה- CBR נותנת יותר מהגימור הגבוה של ה- FAZER למשל. למדנו לקח.

מחלף בית-שמש. הכביש הופך למפותל. עולים לבדוק את הכביש החדש לכיוון צומת שמשון. תנועה כבדה מדי והמון משאיות משכנעים אותנו לחזור על עקבותינו. ממשיכים לכיוון לי-און. בכביש הזה אני מתחיל לגלות את מה שמיוחד ב- CBR הזה. האופנוע הזה מתנהג כמו אופנוע 600 ספורטיבי. הוא קטן, קל, עדין, זריז, לא נאבק איתך. נותן לך לשלוט בו. אתה המלך, אתה מטה והוא יורד למטה עד הרגליות. אני מחכה לראות מה יהיה בלי-און.

בצומת פוגשים את טל ביטון. שלום שלום ולעבודה. הכביש לא ארוך ויש בו רק קטע קצר של פיתולים יפים. כל השאר חארטה, אז אין מקום ואין זמן להתחמם כמו שצריך. הצמיגים אותם נועל ה- CBR הם ה- D207 במידה 190 מאחור ו- 120 מקדימה. אמנם לא שיאני הביצועים אבל אצלי הם עשו את העבודה. לא הרגשתי שום בריחת גלגל, וכמו בפרסומת של הבחורות בערוץ 2 - הרגשתי אוורירי וקליל. מה זה אוורירי, כאילו דחפו לי חבילה שלמה לתחת.

המתלים מתוצרת HMAS (דומה ל"חמאס" יימח שמם) בעלי יכולת כוונון קלה מאוד אבל אני לא התעסקתי איתם. אין טעם לשחק עם מתלים אם אתה לא יכול לבחון את השפעת המשחק על האופנוע לאורך זמן, ו- 4 שעות הן לא "אורך זמן"... כמו שכבר אמרתי אני אוהב את האופנועים קשיחים, ואצלי המתלים היו מכוונים בול לטעמי. אמנם קיימת תחושת פיד-בק חזקה מהכביש, אבל מצד שני אתה מרגיש כל מה שקורה שם, וככה אני אוהב את זה.

לסיבובים אני נכנס ברביעי. הבלמים בעלי 4 קליפרים ומעולים (אצל ה- R1000 הם היו מ-ד-ה-י-מ-ים, בעלי 6 קליפרים מקדימה) ומשרים תחושת ביטחון ואמינות. היו פעמים בהם הגלגל האחורי התחיל להשמיע קולות מצוקה אבל בסה"כ שמרתי על קצב בינוני.

כרובי רוב הזמן מאחורי. הוא מספר שבכל פעם שהוא פותח גז האופנוע בורח לו. אני מאמין לו. המפלצת של סוזוקי היא משהו שקשה להשתלט עליו, ואני לא רואה את עצמי, או כל רוכב ממוצע אחר, מצליח אי-עם להגיע למיצוי מלא של היכולות של ה- R1000. מצד שני ה- CBR הוא אופנוע של פאן. של כיף. של אנשים שפויים. אתה לא צריך לחשוב כל שנייה על איך לא לפתוח יותר מדי גז. אתה יכול לתת לו בראש ועדין לשמור על נסיעה שפויה.

כרובי מדווח שה- R1000 מרים גלגל בכל (כן, בכל!!!) הילוך. אתה עלול למצוא את עצמך מתהפך בהילוך שני אם תיתן יותר מדי גז. זה דבר שלא קורה בהונדה.  דווקא בגלל שהכוח המתפרץ שלו נמצא בתחום ידוע וקבוע אתה יכול להרשות לעצמך לפתוח יותר גז מאשר בסוזוקי, וכן יצא שאני הייתי מהיר בהרבה מהסוזוקי והרשיתי לעצמי להשכיב יותר מאשר כרובי. הפחד שקיים בסוזוקי לא קיים בהונדה. ההונדה מתאים לרוכב כמו כפפה ליד, בתנאי שיש לך יד של יפני כמובן.

(כיסוי תחת: כמובן שמנהל הפורום הוא רוכב מעולה, הכי טוב שישי, הרבה יותר טוב ממני. אין, אין כמוהו בארץ, והסיבה היחידה שהוא היה מאחורי כל היום היא בגלל שהוא רצה לצפות ברכיבה שלי ולתקן את השגיאות שלי... פחחחח...)

הפיתולים של לי-און לא חביבים עלי. אנחנו ממשיכים לסשן צילומים במעלה הכביש. כמה וויליז, כמה סטופיז, מנסים ביחד, מנסים לחוד. הבלייד מרים גלגל יפה בהילוך ראשון ושני, אבל מפאת מחסור בישורת מספיק ארוכה באתר הצילומים לא הצלחתי להביא להרמת גלגל בהילוך שלישי. הסוזוקי לעומת זאת סובל מכוח יתר וכרובי מפחד למשוך אותו יותר מדי. האופנועים עוברים את המדור השני של הגהנום, ואנחנו מתעללים בהם עד שהם צועקים חדל. אופנוע, אם לא תספר זה לא יגמר. טל ביטון צריך לחזור לעבודה. גם אנחנו. נפרדים לשלום וממשיכים הלאה.

צומת עמק האלה ובמעלה ההר אל עבר נס-הרים. מבט בשעון מראה שנותרו לנו רק עוד כ- 50 דקות לנסיעה, כך שאנחנו מחליטים לוותר על הכביש ולהמשיך לירושלים. בכביש המוביל אל כביש המנהרות אני מוצא את עצמי נותן גז. פניות ארוכות ארוכות ומהירות מהירות, פי שתיים מהמהירות החוקית, הכביש שומם ואחיזתו מצוינת. אתה מתפתה יותר ויותר. כרובי מאחור, עדין המום מהכוח של המפלצת של סוזוקי. אני לעומת זאת מרגיש בבית. הבלייד נותן לך את התחושה המוכרת של כוח נשלט של מנוע ליטר מצד אחד, וזריזות של 600 מצד שני. ההטיות וההיגוי ההפוך מתבצעות בקלילות מדהימה, כשאני לא מפחד לפתוח גז בסוף סלאלום. לא כמו הסוזוקי שמצריך יד עדינה מאוד על המצערת. אהבתי.

המראות של ההונדה ממש לא עוזרות, ואני מוצא את עצמי מחפש, לפעמים בהיסטריה, את כרובי מאחורה. לא פעם חשבתי שהוא לא שם כשבעצם הוא היה מטר מאחורי. מינוס עצבני. הונדה, יכולתם להשתדל יותר.

בתוך המנהרות חשוך. אנחנו מאטים קצת. חוויה לנסוע בחושך מוחלט (מה חושך, אני עם משקפי שמש ומשקף כהה!) כשכל מה שאתה רואה מולך זה את האורות של המכוניות שבאות ממול. סבבה. נכנסים לירושלים, נתיבי בגין, יוצאים צפונה לכיוון הכביש החביב עלי - 443.

כרובי בלחץ של זמן אז אנחנו נותנים בראש. כדי לא להפליל עצמי אומר שנסעתי רק במהירות החוקית. כמובן ילדים. עלינו לשמור על חוקי מדינת ישראל ולשרת את נבחריה. אין לעבור על המהירות המותרת בכביש כלשהו, ולכן גם כאן, בכביש שבו אין נאכפת המהירות המכסימלית, אסור בתכלית האיסור לעבור את המהירות הקבועה בחוק (ראה הערה משפטית בסוף המאמר).

אם תיקח את מהירות מעופה של סנונית אפריקאית מצויה, תכפיל אותה ב- 3, תוסיף את מספר הרגליים של החתול/כלב שלך, ועל זה תבצע AND עם מספר השסתומים של ה- CBR ואת התוצאה תעלה בריבוע - זו הייתה מהירות נסיעתי. נאמר שכשיכולתי פתחתי גז, והפתיחה הזאת היתה בד"כ עד הסוף. התאוצה (סוף סוף אפשר להרגיש משהו!) היא מדהימה. אם אתה מושך ההילוך עד הקו האדום, נותן מכת קלאץ' תוך כדי העלאת ההילוך מעלה, אתה מרגיש בעיטת בישבן. מדהים! הוא מושך ומושך ואם אתה שומר אותו מעל 8 אלף אתה יכול למשוך ככה עד לסביבות ה- 240. מצד שני, משם ועד הסופית בערך ב- 270 התאוצה היא איטית יחסית, ולי אישית היה נגמר הכביש בכל פעם שהגעתי לטווח המהירויות הזה. טוב, כמו שאמרתי, ה- CBR הוא לא מכונת שמכוונת להוציא מהירויות מכסימליות כמו ה- ZX12 למשל, אז אין טעם להתלונן. ממילא זה מספיק לסבך אותך עמוק עמוק עם השוטר שיתפוס אותך...

מיגון הרוח מצוין לאופנוע מסוג זה. אפשר לשבת זקוף במהירויות יפות, אבל אם משתטחים על המיכל ומצמידים מרפקים לברכיים אז אפשר למשוך כאמור עד למהירויות גבוהות. קשה לי להשוות את המיגון לאופנוע אחר מכיוון שב- ZX12 היית מלך עד לאזור ה- 240, ולעומתו ב- FAZER כבר ב- 120 חשבת שאתה הולך להצמיח כנפיים כמו ב"רד-בול". ב- ZX9 המיגון היה לא רע, אבל כאן נדמה שהוא יותר אפקטיבי במהירויות הביניים. מצד שני ה- CBR לא מגיע לסופיות של ה- ZXים הכבדים כך שאי אפשר לשפוט. ציון 8 בסולם מיצו.

בכל אופן הגענו למחסום מכבים ועצרנו לתדלק כמה ליטרים. מכיוון שכרובי מיהר מאוד שחררתי אותו והבחור המריא. יצאתי דקה אחריו אבל הצלחתי להשיג אותו רק באמצע נתיבי איילון, ממש לפני קיבוץ גלויות.

הנסיעה חזרה הייתה ללא מאורעות מיוחדים פרט לשתי ניידות שעמדו בצד והורידו לי את הלב לברכיים. התנועה הייתה ערה כך שנאלצתי לבצע תמרוני חמיקה רבים ממשאיות חותכות נתיבים ומסתם נהגים שממש לא היו מודעים לזה שיש מישהו לידם.

לקראת הכניסה לאיילון אני מנסה לסכם בראש:

מראה חיצוני - יפה. יפה. לא מצועצע, דוד גדול (מדי), צבע צהוב, זנב מרשים, מסיכה קדמית יפה.

מנוע - חזק, אפילו חזק מאוד. מושך יפה אבל לא מתקרב לזה של ה- R1000. מצד שני בגלל ששיא הכוח הוא בתחום ידוע אתה לא תמצא את עצמך עושה שפגאט ב- 170 בגלל מכת גז חזקה מדי.

הילוכים - נכנסים בקלות, קלאץ' קצר ולא קשה מדי. בתזמון נכון אתה מלך על הכביש.

מתלים - מעולים.

בלמים - מעולים.

תנוחת ישיבה - קשיחה מאוד, ספורטיבית, רגליות גבוהות (אבל מרופדות בגומי, לך תבין את היפנים). מושב סמלי אבל מתברר שהוא נוח יותר ממושבים מרופדים אחרים.

הנדסת אנוש - לוקה בחסר אבל מספקת את הסחורה.

צריכת דלק - אין לי מושג כמה נכנס, רק יודע שמילאתי שוב כשמד המרחק עמד על  180 ק"מ.

מקדם דאווין - לוקה בחסר, האופנוע לא מרשים ולא מושך מבטים יותר מדי. (בעצם, אולי זה טוב).

מיגון רוח - לא רע עד למהירות לא חוקית בעליל, דורש היצמדות למיכל מעבר לזה.

מחיר - גבוה. R1000 יותר זול. בהחלט מהווה שיקול מכריע.

שקלול כללי - חבילה מעולה עם השם של הונדה. לדעתי האישית בטווח הנפח הזה ההונדה הוא מכונה מנצחת, וגם אם נשווה אותו לגדולים ממנו אז הוא עדין ייתן פייט לא רע בכלל. אם אני צריך לבחור, אני לוקח אותו הביתה למיטה.

נסעתי על לא מעט אופנועים, חלקם בנפח 900 ומעלה. אילו הייתי צריך לבחור באחד - הייתי בוחר ב- CBR. הוא אמנם לא חזק כמו ה- R1000, הוא אמנם לא מאיץ ולא מהיר (וכסוף) כמו ה- ZX12, הוא אמנם לא מאובזר (ואדום) כמו ה- VFR, הוא אמנם לא יפה (וכחול) כמו ה- FAZER1000, הוא אמנם לא נוח כמו כלים אחרים... אבל בסה"כ השקלול של פאן אל מול ביצועים - ה- CBR החדש הוא המנצח שלי לרגע זה (רגע, עוד לא רכבתי על ה- R1...). יש לו את הזריזות והתזזיתיות של אופנוע 600. יש לו את הכוח של אופנוע ליטר. יש לו את האמינות של הונדה. ויש לו עוד הרבה יותר, כי השלם גדול מסכום כל חלקיו. החבילה הנקראת CBR היא חבילה מעולה לטעמי, והחלקים הפחות משובחים בו מכוסים בנקל ע"י היתרונות הרבים שבו.

מאופנועים אחרים הייתי מאוכזב ולפעמים האכזבה הזאת השאירה טעם מר בפה. מההונדה, למרות החסרונות שלו, אני יורד עם חיוך על הפנים, וזה דבר שלא מודדים בכסף.

תזמין לי אחד. צהוב. שיתאים לטימקס שלי.

אהה, כרובי, איך זה לחזור לנבלה שלך אחרי המפלצת? כשאני עליתי לטי-מקס התחלתי לצחוק.

טיפ נוסף: בהונדה מוכרים ספריי מדהים שאם מתיזים אותו על הקסדה, המשקף וחלקי הפלסטיק של האופנוע – כל ג'וק מהחמאס, כל דבור מהתנזים, כל יתוש ביצות מהמוג'הדין – כל אחד שיתאבד עליך, וויש אחד עם האצבע והוא נעלם. מיץ, מעיים, חלקי רגלים וכנפיים, הכל! מדהים. בסוף הנסיעה הקסדה של כרובי הייתה מרוחה בחלקי גופות, אבל אצלי היא הייתה כמו חדשה. כדאי. קניתי 2.

מיצו רוצה להביע הערכתו ולמסור את תודותיו לטל ביטון, ל- Bladerunner שעזר, לנעמן מהונדה, לכרובי, להורי שהביאוני הלום ולכל בית ישראל על כך שסיפק לו אדרנלין בזמן הרכיבה בכבישים הציבוריים. אם לא תראה משאית מולך בנתיב שלך - איך תתעורר? אם נהגי מוניות לא יבחנו את הערנות שלך כל דקה איך תדע אם אתה רוכב טוב או לא? אם מע"צ לא ישימו מכשולים בדרכך איך תדע אם אתה יודע לבצע תמרוני חמיקה? תודה.

מיצו עוד לא סיים עם הונדה. על הכוונת: VFR, סילבר-ווינג, הורנט ו- CBR600. אחד אחד נדפוק את כל העדר.