הערה: כתבתי מאמר זה עבור פורום האופנועים של תפוז והוא פורסם בתאריך 18/11/01 בלינק הבא.

ראשית ברצוני להבהיר נקודה חשובה: כל מה שאתם עומדים לקרוא במאמר זה אינו מבחן ולא בדיקה מקיפה לאופנוע עליו נסעתי. אין בנסיעה של חמש שעות די כדי לכלול את כל מאפייני התנהגות האופנוע, וממילא גם אם כן, הרי שחלק גדול מהרכיבה הוא הרוכב עצמו, ובחמש שעות של רכיבה קשה עדין להתרגל במאת האחוזים לכלי שהוא חדש עבור הרוכב. לא בחינה ולא בוחן. מדובר בהתרשמות אישית שלי, מיצו, מהאופנוע הקורא לעצמו FJR 1300 מבית ימאהה יפן. קבלו את זה בדיוק ככה. לא יותר ולא פחות.

נקודה נוספת: אני לא קורא מגזינים של אופנועים. נקודה. לא ארצישראליים (עניין של עיקרון. למה להתעצבן כל פעם מחדש?) ולא חו"ליים (למה להתגרות כל פעם מחדש?). אני לא חורש את האינטרנט, ואני לא יודע שום דבר על האופנוע הנ"ל פרט לארץ מוצאו, נפח המנוע שלו, סוג הדלק אותו הוא שותה, איפה הקלאצ' ואיפה הגז, איפה האורות ואיפה הברקס (גם זה לא כל כך ידעתי כמו שיתברר בהמשך). אין לי מושג בשום עניין טכני ומכאני באופנוע הזה, ואין לי מושג מאיזו תרכובת מתכת עשוי בלוק המנוע, כמה שסתומים יש לו, מה מהלך הבוכנות שלו ומה זווית המזלג הקדמי. כל מה שאני יודע בא מתוך עצמי ומתוך רכיבה על הכלי. לא יודע ולא רוצה לדעת למה הוא עושה את מה שהוא עושה, או למה הוא לא עושה את מה שהוא אמור לעשות. אותי זה לא מעניין. העיקר שייקח אותי מנקודה A לנקודה C דרך נקודה B ושיעשה את זה הכי טוב שאפשר. לא קראתי שום מאמר, מבחן, ביקורת או דברי שבח והלל על הכלי. הכל נקי. דף חדש. אני גם לא משוחד, לא קנוי בכסף או בטובות הנאה אחרות (פרט להנאת הרכיבה עצמה), ואין אני חייב דבר לאנשים מהם לקחתי את הכלי, פרט לתודתי על יום כיף שעשיתי.

זהו. עכשיו לעבודה.

חודש אחרי שנאלצתי להיפרד בדמעות מהבייבי שלי, ה- ZX12R המוכסף הידוע בכינויו "האוטובוס", חזרתי למטרו כדי לשים ידי על כלי מרובה סמ"קים אחר, הפעם של ימאהה. ה- FJR 1300 הכסוף חיכה לי בקריצה, רומז לי, מתגרה בי לנסות ולראות עד כמה אופנוע יכול להיות אופנוע. חיצונית האופנוע נראה בדיוק כמו המראה שהוא אמור לשדר: עצמה חבויה אל הכלים, נוחות ללא פשרות, תחכום ואלגנטיות יפניות. הכלי נראה טוב. נקודה. מדובר בכלי שמשדר את הכוח שלו אל הסביבה.

עליתי עליו. האופנוע קליל. קל להזיז אותו, קל להעמיד אותו על ג'ק האמצע, קל ללכת רברס, קל לזוז איתו על המדרכה, וכל זה מכלי שבטח שוקל הרבה, הרבה יותר מה- ZX שלי.

ועכשיו הפסקה קלה להסברים: למה קראתי למאמר זה "גזענות ודעות קדומות..."? פשוט בגלל שבאתי עם דעה קבועה מראש. עם פיקסציה, עם דעות קדומות לגבי כל אופנוע שהוא לא ZX12. "מה כבר יכול לרגש אותי? מה כבר יכולים לחדש לי?" שאלתי את עצמי בזלזול.  בהמשך הוא עוד ילמד אותי דבר או שניים על איך נותנים כבוד לאנשים גדולים ממך...

החלטתי שאקח אותו דרך ת"א אל איילון, כדי שאוכל לראות איך הוא מתנהג בעיר בין פחנועים. הנעתי והתחלתי לפלס דרכי בפקקי ת"א.

מבחינת נוחות תמרון בין פחנועים – הוא מתנהג כמו כל אופנוע גדול. לא מחדש שום דבר. אבל הישיבה ותנוחת הרגלים והאחיזה בכידון משדרת נוחות מרגיעה, ומאפשרת לך להוריד רגל בקלילות במקרה ותצטרך. הוא בסדר.

ראשון נכנס בקירקוש, גל ההינע עושה רעש לא מוכר, המנוע מגיב בעצלות מה ולוקח לו זמן לעלות סל"ד או לרדת ממנו חזרה. ככה זה עם בוכנות בגודל כזה. הקלאצ' קשה לי ביד שמאל, ואני מתגעגע לחמאה של ה- ZX12.

זוכרים שאמרתי לכם בהתחלת המאמר שאני לא יודע כלום על האופנוע? תיכף תבינו למה. ברקס קדמי קקה. קקה. לא עוצר טוב. לעומת זאת, ברקס אחורי מדהים! אין מילים! משהו לא מהעולם הזה! עוצר אותך כמו קיר בטון. לא יאומן!

רגע! לא יכול להיות שאופנוע כבד כל כך יעצור רק עם ברקס אחורי ובצורה כל כך טובה! משהו פה מסריח. אני בולם עם האחורי חזק, גלגל אחורי ננעל, האופנוע שוקע בצורה מקבילית גם מקדימה וגם מאחורה. בולם עם הקדמי, רק הקידמי שוקע. רגע רגע! זו מערכת בלימה משולבת! אההה! זה מסביר הכל.

אני לא יודע מה יש לכם נגד מערכת בלימה משולבת, אבל אני הופתעתי לטובה, במיוחד בגלל שלא ציפיתי לה. כל כך לטובה עד כדי כך שמצאתי את עצמי נוגע רק באחורי, מה שהכניס אותי לצרות בהמשך היום. נכון לאותו רגע 1:0 לאופנוע נגדי. הוא הצליח להפתיע אותי.

המנוע מגרגר בשקט מופתי ובנסיעה בעיר כמעט ולא שומעים אותו מתלונן. חלק ושקט. עוד לא ידעתי כמה הילוכים יש לו (זוכרים? לא יודע כלום על האופנוע?) אז מצאתי את עצמי משחק קצת למעלה ולמטה. התיבה מקרקשת. עושה רעשים בהכנסה לראשון. לא קליק עדין כמו ה- ZX12, אלא קראאאקחחק מעצבן ומיותר. גם שני ושלישי עדין מעצבנים. ניוטרל לוקח זמן למצוא, שוב, בגלל שאני רגיל ל- ZX12 בו הניוטרל היה נכנס מיד בעמידה כשמעלים הילוך למעלה. כאן אתה צריך לחקור קצת למעלה קצת למטה. לא נעים אבל לא נורא.

כוח? בעיר? נו בסדר. ניסיתי קצת. ראשון עושה את כל העבודה עד מקסימום גג 80 קמ"ש. ב- ZX12 ראשון הלך עד 130 - 140. כאן במהירות כזו אתה כבר ברביעי... אבל מצד שני, כל עוד אתה לא צריך לעושת רייס עם איזה ערס, ההילוך הראשון מספק את הסחורה עד הרמזור הבא בלי בעיה. לטעמי האישי הראשון מושך קצר מדי. יותר מדי קצר. שונא את זה. לא פעם ולא פעמיים אני מוצא את עצמי נכנס לתחום האדום ומפעיל את מנתק ההצתה. כל הילוך קצר מדי. באסה. אני רגיל לקחת את השלישי עד ל- 220, ופה שלישי נגמר לך ב- 130. דיכאון. 1:1 אבל אני חושב שאני אפילו קצת מוביל.

גם גל ההינע קצת מעצבן בהתחלה. אמנם הוא בוודאי חוסך את ה- 30 ש"ח עבור ספריי השימון, אבל הרעש שהוא עושה בזמן הכנסה לראשון ונסיעה איטית בגז משתנה לא שווה את זה. לא אהבתי. מצד שני אין את אפקט ה- BMW בו בזמן פתיחת מצערת אתה מרגיש את האופנוע זז הצידה קצת. לא יודע. לא עשה לי כלום הגל הינע הזה. למל"מ. המנוע מגיב באיטיות יחסית לשינויי סל"ד, ומוציא רעשים מתכתיים לא ברורים, כאילו מתבלבלות לו הבוכנות, אם נותנים סוגרים ופותחים גז בפתאומיות.

לא עליתי מדרכות ולא בדקתי יכולות סחיבת פיצות או מצרכים מהסופר. בשביל זה יש אוטו או קטנוע. רק רציתי לראות האם הוא מתחמם או מגביל אותך באיזו שהיא צורה בזמן נסיעה בעיר. הוא לא. הוא מתאים ככל שאופנוע גדול ששוקל איזה מאתיים ומשהו קילו יכול להתאים. ואגב, הוא לא מתחמם בכלל. אפילו לא מעל לחצי. אני צופה נסיעה קיצית נינוחה.

נו טוב. עזבו אתכם משטויות. בואו נצא החוצה ונראה מה הוא יודע לעשות בכביש המהיר.

יצאנו לאיילון במגמת תנועה לכיוון ירושלים. תנועה ערה אבל לא מפוקקת גורמת לי להתחיל לאט ולהגביר מהירות ככל שמתרחקים מהעיר.

החלטתי לחלק את מקצה בדיקה ל- 4 חלקים: עיר, חוצלעיר תיור, חוצלעיר השכבות וחוצלעיר מהיר. עיר עשיתי, אז חשבתי להמשיך עם התיור. אמרתי לעצמי "אני אכניס חמישי (כן, יש לו רק 5 הילוכים, גיליתי בעצמי!) ואסע כל הדרך. בלי ברקס, בלי קלאצ', בלי להוריד הילוך. כל הדרך." וכך היה.

חמישי לוקח אותך מ- 100 קמ"ש ב- 3500 סל"ד, דרך 120 ב- 4250, אל 140 ב- 5000. היי! גם ב- ZX12 עמדתי על 140 קמ"ש בהילוך שישי ב- 5000 סל"ד! הנה משהו מוכר! אבל מה, ב- ZX12 הקו האדום רק התחיל ב- 11500, ומנתק ההצתה התחיל להגיב ב- 12500. כאן, האדום הוא ב- 9000 ואין לו רחמנות. אתה חורג קצת ובום! אתה נעצר במקום! עשיתי חשבון קצר וראיתי שב- ZX12 כל 1000 סל"ד בשישי היו מקפיצים אותי ב- 30 קמ"ש, כך הייתי מגיע ל- 210 בערך ב- 7000 סל"ד, ותארו לעצמכם כמה הוא היה סוגר כשהיית עולה ל- 8, 9, 10 ומגיע לקו האדום... שליש מהירות הקול. כאן, ב- FJR, אתה נוסע בכיף בחמישי, אבל כשאתה מגיע לקו האדום אתה בקושי בקושי מגרד את ה- 240... נו טוב, נגיע לזה בהמשך.

הנקודה הזכות החשובה ביותר היא המנוע. מדובר ביחידת כוח משובחת שמושכת ונותנת כוח עצוב כמעט בכל סל"ד, החל ב- 2000 וכלה בסקאלה העליונה. בלי מדידות אני לא יכול לתת מספרים רשמיים, אבל נדמה לי כאילו הכוח מחולק שווה על פני רוב תחום הסל"ד. בכל אופן, מבחינתי מ- 4000 ועד 9000 הוא מושך בצורה זהה ואין לו כוח מתפרץ כמו ב- ZX12 שבו ככל שהיית נוסע מהר יותר כך היתה לך תגובת מנוע טובה יותר (אל תשכחו את ה- RamAir). אז נסעתי חמישי ולא ירדתי ממנו. עקיפות הוא עושה בלי בעיה גם בלי להוריד הילוך. ושוב, חשוב להבין שיש לו כוח זהה על פני כל הסקאלה. אין טעם להוריד הילוך לרביעי, כי ממילא תקבל את אותו כוח. אין ספק שבתור אופנוע תיור הוא מספק את חווית הרכיבה כפי שאופנוע כזה אמור להיות.

לגבי העוצמה המורגשת בפתיחת מצערת יש לי השגות משלי, אבל הן רק זוטות קטנות במוחי הקודח. אל תשכחו שלא היה קל להרשים אותי, וה- FJR  אכן לא הרשים. אולי מי שיגיע אליו מ- GS500 יתלהב. אולי מי שיעלה אליו מאיזה 600 חבוט יתרשם. אבל לא אני. דומה כאילו המנוע כל כך "רוצה" להיות בסדר איתך, עד כדי כך שהוא אומר לך "בשביל מה לך לתת גז? ממילא אני אביא אותך לשם בסוף..." ב- ZX12 הייתי נותן גז ב- 200 ומי שהיה יושב מאחורי היה עף אחורה. כאן זה בית זקנים לעומתו. כמו שהוא נוסע אני מניח שהשדון עם הספה המעופפת שלו לא רק היה נותן לי בראש, אלא היה גם מוצא זמן לעצור בצד ולחכות לי...

גם בהילוך ראשון הכוח המתפרץ לא ידהים אף אחד שבא מאופנוע ספורט עתיר נפח. אמנם הוא מרים לווילי בקלות מפתיעה, אבל הוא לא עושה את זה בצורה עוקרת סלעים, אלא בעדינות, ככה בלי להבהיל אף אחד. אאודי S4 תיתן לו בראש ללא ספק. גם בפתיחות וגם בסגירות. אם מקודם היתה דילמה, עכשיו זה ברור. לפחות 3:1 לטובתי.

אכזבה נוספת היתה בתחום מיגון הרוח. לא משנה כמה כסף תשקיע במשקף קדמי שעולה ויורד בלחיצת כפתור. ה- ZX12 היה אוכל אותך בלי מלח. שם הייתי יושב זקוף ב- 220 בלי בעיה. כאן אתה מקבל את הרוח ישר בקסדה, והרמת מגן הרוח החשמלי גורמת לאפקט שאיבה קדימה. התאכזבתי קלות, אבל בסוף היום עוד הייתי צפוי לשנות את דעתי. ככה זה כשבאים עם דעות קדומות... באותו רגע כבר חשבתי לעצמי 4:1 לטובתי.

אט אט הגברתי את הקצב ובדקתי את הכלי בתנועה מהירה בין מכוניות. לא הורדתי הילוכים, אבל בפעמים הבודדות שהייתי צריך כוח מידי וכן עשיתי את הטעות הזאת נתקלתי בכעס רב מצד המנוע שכנראה רגיל לחיות בסל"דים נמוכים לאורך זמן ולא אוהב הקפצות היסטריות מחמישי לשלישי רק כדי להרגיש קצת יותר כוח. איך אמרתי קודם? חבל על הזמן. ממילא תגיע לאותו מקום...

לטרון ימינה. יש שם ישורת יפה. נתתי בראש. סגירת מצערת בכל הילוך הביאה אותי לגרד את ה- 240. לא יותר. האופנוע מגיב יפה ומספק את ההאצה הליניארית לאורך כל הסקאלה. מרשים.

צומת שמשון שמאלה לכיוון בית-שמש. כמה סיבובים מפתים והופה! 5:1 לטובתי.

למה?

באופן חד משמעי האופנוע הזה לא בנוי להשכבות. זה לא שאי אפשר להשכיב איתו או להשחיז רגליות. זה קרה לי כמה פעמים. אבל הבעיה היא גם בצמיגים (מצלר, לא זוכר הדגם, 180 מאחורה) שממש לא בנויים להשכבות היסטריות, ובעיקר במתלים ובמזלג הקדמי.

הדבר הזה, למרות שהוא יודע לנסוע מצוין בקו ישר, סובל לטעמי ממחסור ביציבות אורכית בזמן השכבות. אני לא יודע מה גורם לזה אבל מהמורה קלה בזמן פנייה הדוקה גורמת לאופנוע לרצות לצאת מהסיבוב ולהתיישר. הוא לא נופל לסיבוב, אלא רוצה לצאת ממנו. הגלגל הקדמי החליק לי לפחות 3 פעמים, וגם האחורי עשה לא מעט צרות בנס-הרים. ב- ZX12 ההיגוי היה חד כמו סכין יפנית, ומרגע שהפלת את הכלי לפנייה הוא לא הלך לא ימינה ולא שמאלה. פלס. כאן הוא עושה לך טובה שהוא יורד, ובאמצע הוא עוד מתלונן ורוצה הביתה. מה זה?

לא התלהבתי תרתי משמע. זה לא האופנוע שאיתו תרצה לרדת לגלח רגליות. נקודה.

בסיבובים אתה גם מגלה את המגבלות של מערכת הבלימה המשולבת. בגלל שהתרגלתי להשתמש בה וכמעט רק בה, מצאתי את עצמי "מיישר" איזה סיבוב אחד או שניים עד שהתעשתי וחזרתי לשימוש בלעדי בקדמי. זה לא שהאחורי לא בולם טוב. להיפך. הוא בולם יותר מדי טוב, וזה גורם לך לרצות להשתמש אכך ורק בו. למה לעבוד עם הקדמי כשהאחורי שותל אותך בכביש?

עכשיו, אחרי שהקדמי היה מחומם מספיק, הוא התחיל גם לעבוד. בניגוד לבלימה האנמית אותה סיפק ברכיבה בעיר, עכשיו הקדמי לא מבייש גם את הברקסים המדהימים של ה- ZX12. ואם נוגעים גם באחורי, אתה מקבל חווית בלימה שלא מעולם הזה. צריך רק להתרגל לא לגעת בו בזמן כניסה מהירה לסיבובים. 5:2.

ממשיך לבית-שמש, עובר דרומה ועוצר לתדלוק. הייתי בקצת פחות מרבע טנק, ומילאתי 17 ליטר. אני מניח שנכנסים למעלה מ- 20 ליטר וזה יפה. הרי מדובר באופנוע תיור בסופו של דבר...

ממשיך לצומת בית-האלה. עלה לגוש עציון עם כמה סיבובים יפים. נוסע טוב הכלי, רק אל תנסה להשכיב איתו יותר מדי. באחד הסיבובים אני מוצא את עצמי מיישר קו מול ג'יפ צה"לי ממוגן וכבד שגם הוא מיישר את הסיבוב מולי. היה קרוב אבל יצאתי מזה...

חוזר מגוש-עציון, עולה לנס-הרים ובר-גיורא לתת קצת מכות בכביש מוכר. שוב, חוזר מאוכזב. זה לא זה. האופנוע נוטה לצאת מסיבובים בכל פעם שהוא פוגש שקע או מהמורה, ובריחת גלגל קדמי זה לא דבר נעים. החלטתי לוותר. החוויה של לקיחת סיבוב בהשכבה אפילו חלקית הופכת למפחידה, ואני מוצא את עצמי נכנס לסיבובים בצורה איטית. בית אבות.

ואז מגיעה ההארה.

למען השם, הרי מדובר באופנוע תיור לזקנים, מה פתאום אני משווה אותו ל- ZX12? מה פתאום אני שופט אותו לפי קריטריונים של אופנועי ספורט? תן לו את הכבוד המגיע לו. אל תבקש ממנו לעשות משהו שהוא לא תוכנן עבורו. סע עם מזוודות ואיזה בלונדינית שוודית מאחורה באיזה כביש מפותל באלפים או באיזה אוטוסטרדה מהירה בגרמניה. זה לא כלי למסלולים ולא לבדיקת איכות האספלט. נקודה. "צריך לעשות שינוי פאזה" אומר לעצמו מיצו ומבטיח שבאופנוע הבא שהוא יבחן זה לא יקרה.

ואז התחלתי ליהנות. החלטתי שאני לא משכיב יותר ולא עושה יותר ווילים (כן, הוא עושה, ודווקא לא רעים, כל עוד אתה מוריד את הגלגל ב- 80 או מקפיץ לשני). אני נוסע תיור. רגוע. נותן גז איפה שאפשר, ואיפה שלא, יורד ל- 100.

החלטתי לאפס את המונה ולקבל עלי את הדין.

חוזר חזרה למעלה, פונה לצור-הדסה וממשיך בכביש המנהרות דרך בית-ג'אללה אל ירושלים. כביש מדהים, בעבודות בינוי בחלקו, אחלה סיבובים מהירים של 180 ומעלה, אחלה מנהרות, מלא צבא, מלא מכוניות, אבל אחלה נסיעה. הכלי מרגיש בבית. סוף סוף הגענו להבנה. אני נותן גז אבל רגוע, והוא מספק לי את הסחורה בלי בושה.

מגיע ונכנס לירושלים, עוצר למעורב אצל סימה (31 ש"ח למנה פלוס פחית קולה פלוס סלטים. שווה כל שקל). ממשיך בפקק אל נתיבי בגין שלהם, יוצא צפונה אל פסגת זאב. כבישים רחבים, מהירים מאוד, תנועה ערה אבל מפוזרת ומאפשרת עקיפות מהירות.

מגיע לצומת של פסגת זאב איפה שהכביש חרוש, ויורד לכביש 443 אל מודיעין.

בכביש הזה אני זוכר טיול שלי, של שדון, ארז וסקניה, בו נתנו בראש במבנה במהירויות מטורפות של למעלה מ- 270. היה מדהים. היום אני מחליט לראות מה יש בקנה של ה- FJR מבחינת מהירות.

הילוך חמישי לא סוגר יותר מ- 240 בקו ישר, אולי 250 בירידה עם רוח גבית ומשקף קדמי סגור. אבל לא נורא. אנחנו כבר חברים. מי אני שאתלונן?

נדהם כל פעם מחדש מיכולת הבלימה ומגמישות המנוע. הכלי הזה מגיע מבוזבז. יכלו לייצר אותו עם 2 הילוכים. ראשון וחמישי. ממילא כל השאר זה חארטה. "מה זה הילוך שצריך להחליף אותו אחרי 2 שניות? תן ראשון עד 80, תעלה לחמישי וסע עד 240 בלי בעיה..." אומר לעצמו מיצו.

המושב הרחב מרופד למשעי ומספק מרבץ נוח לישבן שלי. 400 ק"מ ועצירה אחת לאוכל ועדיין אני מרגיש בסדר. גם ב- ZX12 זה היה לא נורא, אבל שם היה מתחיל לגרד לי התחת במרחק כזה. כאן אתה מרגיש במלון.

מיקום מראות לא מספק, אבל יותר טוב מחלק גדול מאופנועי הספורט.  המראות נוטות לאבד כיוון במהירויות גבוהות, שלא כמו ב- ZX12 בו הן שתולות בתוך קונכיות אוירודינאמיות. כידון רחב ובעל זווית מצוינת לתיור. כל המתגים נוחים למדי. שעונים ממוקמים מצוין, שפע מידע דיגיטאלי. רק חסר טטריס... מתג החשמלי שמשמש להרמת המשקף והנמכתו מספק שעשוע חביב ברמזורים, בזמן שאתה קולט איזה בלונדינית מסתכלת על האופנוע (או אולי היא הסתכלה עלי?) ואתה מחליט להרים ולהוריד את המשקף...

רגליות נמוכות ונוחות מאוד. מיקום רגלית ההילוכים מפתיע שכן היא נמצאת מעט פנימה ממה שאני רגיל, אבל לא נורא. מצד שני, רגלית הבלם גדולה ובולטת החוצה. נוחה למציאה בעת חירום.

רעש ההילוכים ממשיך לעצבן. על זה אני לא מוותר. אני מתעצבן ומוצא את עצמי מעביר כמה שיותר מהר לחמישי כדי לא לשמוע את הקירקוש.

מיגון הרוח החזיר לעצמו את הכבוד האבוד לאחר ששפטתי אותו בחומרה בהתחלה. ברגע שמתרגלים זה נהיה סביר וסביל, ולמעשה אפילו די נוח. רוב הזמן הייתי עם מגן מכונס ולא פתוח בעיקר בגלל אפקט השאיבה המעצבן. אבל כשפותחים אותו ונשענים קדימה על המיכל קורה דבר מדהים: נהיה שקט. ממש שקט. אין רעש. ממש נחמד. לא נוח אבל נחמד. גם עם משקף סגור דווקא נוח לנסוע בו זקוף גם ב- 200, ולא מצאתי את עצמי מתכופף כמעט בכלל. תנוחת הרכיבה נוחה למדי ומספקת זווית ראיה טובה של הכביש, הגנה טובה מפני הרוח, ללא לחץ על הרגלים או הידיים, ועמידות טובה לאורך זמן. דווקא מקום אחד בו הרגשתי רוח במהירויות גבוהות היה הרגלים. מוזר.

התנועה חזרה לכיוון ת"א נעשתה במהירות גבוהה. אחטא ואומר שלקח לי מהיציאה של ירושלים דרך פסגת זאב לעבר מודיעין, ואז כביש מספר 1, נתב"ג ות"א - לא יותר מ- 28 דקות עם כל התנועה, וזה מאופנוע שלא אמור להיות אופנוע ספורט. בכביש מספר 1 תמרנתי בין מכוניות בעדינות מופתית, כשיכולתי במהירות מעל 200, וכשלא, ירדתי ובלמתי לכיוון ה- 100. כל זה בהילוך חמישי בלי משחקים.

לא היתה אפילו ניידת משטרה אחת לרפואה בכל הטיול הזה. כנראה כולן עסוקות במשהו יותר חשוב.

הגעתי למטרו ימאהה מאושר וטוב לב, החזרתי המפתחות לרפי, אמרתי לו תודה והזהרתי אותו שבעוד שבועיים אני לוקח Fazer 1000 לנסיעה. קיפצתי אל עבר המיניבוס הצהוב שלי, הטי מקס החמוד. והשתחלתי לי להנאתי, בלי הילוכים, בלי רעש, בלי עצבים, בין הפחנועים של פקקי ת"א, אל עבר ביתי הקט אי שם בפאתי ראשל"צ, רק כדי להחליף חולצה ולרוץ חזרה לעבודה.

אני לא הייתי במצבי העכשווי רוכש את ה- FJR 1300. הוא לא מתאים לי לחליפה המנטאלית שתפרתי לעצמי בראש. אני צריך משהו יותר עצבני. משהו שיכול לרגש אותי. רפי. ה- FJR הוא לא כלי שמתאים למנטאליות הארצישראלית, וזה מתבטא במכירות צנועות של 12 כלים בלבד עד כה. כנראה שאופנוע תיור עם תג מחיר כזה מקומו בגרמניה ולא על אוטוסטראדות מע"צ.

אבל מצד שני, הכלי הזה ייתן תמורה מצוינת למחיר שלו לכל מי שמחפש כלי חזק, אמין, נעים ונוח שייקח אותו לכל נקודה במינימום כאבי תחת וביצים, תוך כדי סחיבת מורכב/ת ומזוודות, ועוד יעשה את זה במהירות ובשקט מופתי. מדובר באופנוע שמותאם לצורכי התיור האירופאים, שמסוגל להעמיס על עצמו זיווד וגדג'טים אלקטרוניים לשפע, שיכול להעניק רגעי חסד באוטובאנים ובהחלט לעשות את זה במינימום האפשרי של טרחה לרוכב.

זה דברי לערב זה.

מקווה שהחכמתי חלק מכם. אשמח לקבל הצעות ותגובות במיוחד לקראת המבחן הבא שלי, ה- Fazer 1000 של ימאהה.