אי שם באמצע שנות ה- 90 היה לקוואסאקי מלך. למלך קראו ZZR1100, והוא היה משייט במהירויות בלתי-שפויות בכבישי אירופה וארה"ב הארוכים. המנוע הגדול לפי הסטנדרטים של אז הכניס לאופנוע כוח ועצמה שלא היו מוכרים באותה עת. בשנת 2000 הוצאו בקוואסאקי את ה- ZX12R שסיפק לחובבי המהירות את היכולת לתת בראש לכל מכונה שהעזה לעמוד מולם, יחד עם תכונות ספורטיביות לא רעות בכלל. ה- ZX12R היתה המכונה הסדרתית הראשונה שעברה בצורה רשמית את מחסום ה- 300 קמ"ש. מכונות של יצרנים אחרים כדוגמת הסוזוקי GSX1300R Hayabusa, והונדה עם ה- CBR1100XX Super Blackbird קראו תיגר על המכונה המופלאה של קוואסאקי, ומותג ה- ZZR החל לדעוך.

שנתיים לאחר מכן החליטו בקוואסאקי לחדש את המותג והוציאו את ה- ZZR1200, אבל האופנוע החדש, למרות יכולותיו הסבירות, לא שבה את לב הציבור כמו ה- 1100 הישן והטוב. אין ספק שבקוואסאקי קינן הרצון לחזור וללכוד את תשומת הלב הציבורית ואת כיסי הרוכשים הופטנציאליים ע"י תפיסת כתר ה"אופנוע המהיר ביותר מייצור סידרתי", ומה עדיף מאשר חזרה למותג ה- ZZR. בשווקים מסויימים (כמו למשל באנגליה) האופנוע נמכר כ- ZZR1400, ואילו אצלנו (וגם למשל באוסטרליה) הוא מופיע כ- ZX14, אבל על הזנב עדיין ניתן להבחין בשמו המקורי.

אני מגיע לסוכנות מטרו כדי לקחת את האופנוע. חותמים על טפסים, והופה, החוצה כדי להתרשם.

יופי הוא עניין של השקפה? ה- ZX14 הוא לא יפה בעיני. לאופנוע אין "מקדם דאווין" רציני, או כך לפחות אני וחברי חושבים. לא תמצא אנשים שיעצרו מלכת כדי להתבונן בו בזמן שהוא חונה על מדרכה, לא תמצא אנשים שזזים במושבי הנהג בפחיות שלהם כדי לקבל זווית ראייה טובה יותר אל האופנוע שלך. אם מבטים של אנשים אחרים אל עבר ה"כלי" שלך חשובים לך (ובינינו, מי מאיתנו לא מתמוגג מנחת כשקבוצת אנשים עוצרת בדרכה כדי להביט ביצירת המופת עליה את רוכב?) אז האופנוע הזה על כל עוצמתו וכוחו הוא לא המכונה שתגרום לך נחת. אמנם מסיכת החזית מרשימה מאוד, כונס האוויר דמוי הכריש, סוללה של 4 פנסים מדהימה לרוחב כל החזית, אבל הזנב הוא פשוט למראה. התחושה היא כאילו האופנוע תוכנן בידי שני צוותים שונים, כל אחד אחראי על חצי אחד של הכלי...

הצבע השחור/אפרפר/כסוף (עם נצנצים, המכונה בשם הרשמי Pear Meteor Gray) שבו קיבלתי את האופנוע הספציפי הזה לא מרשים, סולידי למדי, לא מושך את העין. הפאנלים הצדדיים לא מוסיפים לדעתי לחן של הבהמה, וכך גם צמד האגזוזים הסטנדרטיים למראה. הצמיג האחורי נבלע תחת מעטה הפלסטיקה ובין שני האגזוזים, ואת הקדמי כמעט ולא רואים בגלל החיפוי האוירודינאמי. המראה הסופי של האופנוע מזכיר במידה רבה איזה אופנוע רטרו משנות השמונים. אין לטעות בצורת הפירינג הייחודית ובמסיכת החזית המרשימה, אבל בין צמד האגזוזים מאחור אתה ממש מצפה למצוא זוג בולמים קלאסיים... לא כוס התה שלי ככל שזה נוגע למראה חיצוני.

עולה על האופנוע לאחר שקשרתי מאחורה את התיק שלי. מפתח בסוויץ', והנה אתה קולט שהוא פשוט ארוך! כמה שהוא ארוך!

כן כן, האופנוע מרגיש ארוך מאוד. לא בטוח שבפועל הוא אכן ארוך יותר מאופנועי ליטר אחרים, אבל המראות נמצאות הרחק מקדימה, כל כך רחוק שממש צריך להתמתח כדי להגיע אליהן לכיוונונים עדינים. מה השלב הבא? מערכת כיוון מראות חשמלית? בכל אופן, הן מזכירות מאוד את המראות של ה- ZX12 האהוב שלי, ואחרי שהן כוונו כהלכה הן מספקות זווית ראייה מצויינת של מה שקורה הרחק מאחור. הזנב גם הוא נמצא הרחק מאחור, ובשלב מסויים של הנסיעה שלי ממש נאבקתי כדי לראות לעצמי את הזנב מאחורה תוך כדי נסיעה. לא הצלחתי.

רגליים ברגליות, מניע את האופנוע. הסאונד לא מרשים בהתחלה, מסתבר שצמד האגזוזים עושה עבודת השתקה די טובה. בהמשך נגלה שיש לסאונד הזה פן נוסף ומעניין. בכל הקשור להתנהגות המנוע אני רוצה להמתין לפני שאספר לכם, ויש לזה סיבה.

בנתיים אני מגלה שתנוחת הישיבה לא קיצונית, ומזכירה (לי, למיצו) את תנוחת הישיבה על CBR1000RR. יחסית לבווארי שלי הרגליות נמצאות במצב גבוה בהרבה וכמובן שהכידון עצמו מרגיש נמוך יותר מזה של האופנוע שעליו אני רוכב ביום יום, אבל למרות כל זאת התנוחה סבירה ומעלה, וניתן להתרגל אליה במהירות. קוואסאקי קוראים לזה "רכיבת ספורט רגועה". אני מסכים עם המינוח. תימרון עירוני בין מכוניות לא יהיה קל במיוחד בגלל תחושת האורך של האופנוע, אבל אפשר להסתדר איתו. המושב עצמו נראה פשוט, ממש רטרו, עם אותה רצועת עור שמתוחה כחוצץ בין הרוכב למורכב. הוא רחב למדי ומשמש כמשענת נוחה לישבן, ואני חייב לומר שלאחר רכיבה של למעלה מ- 400 ק"מ תוך כ- 4 שעות עדיין לא חשתי בשום סימני מצוקה מצד הישבן שלי. יש לציין כי ריקמת המושב היה נדמה כאילו היא אכולה מעט, די תמוה לאופנוע שעבר רק 5,000 ק"מ. הרוחב שלו יחד עם צמד קליפסים מבל צד מאפשר קשירת רשת מטען בקלות רבה.

הגימור הסופי של האופנוע גבוה למדי ומרשים אפילו אותי. החיבורים של חלקי הפירינג השונים נעשה בצורה מושלמת, בומיוחד יש לציין את חלקי הפלסטיק באזור דמוי מיכל הדלק. פשוט מלאכת מחשבת.

כאנקדוטה טכנית נציין שהאופנוע מצוייד בשילדת אלומיניום בתצורת מונוקוק (בדיוק כמו זו של ה- ZX12R), שעוברת באזור של מיכל הדלק ויורדת מטה על מתחת למושב הרוכב. תצורת השילדה הזו מספק קלות משקל וחוזק משמעותי יחד עם כל החארטה השיווקית של קאוואסאקי. כמו ב- ZX12 ובמידה מסויימת גם בבימר שלי, מיכל הדלק כלל לא נמצא במקומו הרגיל (במקום המיכל נמצא מסנן האוויר), אלא אי-שם מתחת לרוכב, למרות שפתח התדלוק נמצא במקומו הרגיל (ויש לציין שהוא לא ממש נוח לתדלוק, משהו שם בפית התדלוק לא עושה לי את זה).

לוח השעונים בהיר וקריא. ברגע סיבוב המפתח בסוויץ' המערכת הממוחשבת מבצעת בדיקה עצמית, מדי המהירות והסל"ד עושים סיבוב שלם וחוזרים. שני השעונים קריאים מאוד, בעלי רקע לבן ובלי קשקושים מיותרים. העניין חשוב מאוד כשמגיעים למהירויות גבוהות בהן אין ממש זמן להתעכב על התצוגה. הקונסולה הממוחשבת האמצעית מורכבת מצד LCD בעל שלל מידע פונקציונאלי. שימושי במיוחד הוא מחוון בורר ההילוכים, בדיוק כמו ב- K שלי. אגב, צריכת הדלק די מרשימה. מנוע ה- 1,352 סמ"ק אוכל "רק" דלק 98, ומהנסיעה שלי שאופיינה בהאצות רבות ושיוטים סופר-מהירים אני יכול להעיד שהוא צרך כ- 16 ליטר על 200 ק"מ. מיכל הדלק מכיל 22 ליטרים, שזה די והותר לחציית רוב הטווחים הבינעירוניים בישראל. מחשב הדרך נותן נתונים מדוייקים ומגוונים אודות המהירות ותצרוכת הדלק של האופנוע. אני מניח שברכיבה מנהלתית רגועה הצריכה תהיה שונה.

יורד דרומה על איילון, מאיץ מעט, משתדל שלא להגזים. בהמשך אגלה כמה קל להגזים עם האופנוע הזה... קבעתי מפגש עם חבר על CBR 954 בתחנת דלק הסיירים. אני מאיץ לכיוון, אבל הגיע הזמן לנסות לראות איך הוא עוצר.

האופנוע מצוייד בצמד דיסקים בצורת Wave מקדימה (בקוטר 310 מ"מ), ואחד מאחור (בקוטר 250 מ"מ), פלוס מערכת  ABS, ואני שמח לבשר לכם שהיא עובדת, ועובדת מצויין יש לומר. לקח לי קצת זמן להיזכר שיש גם ברקס אחורי במכונה הזו (מכיוון שבאופנוע שלי כמעט ואין בו כל שימוש), אבל גם עם הקדמי אתה עוצר בצורה מכובדת כמעט בכל מצב. תופעה מוזרה מתרחשת בשעת בלימה במהירויות גבוהות מאוד – הלחיצה על המנוף של הברקס הקדמי עוצרת את האופנוע, אבל גם לאחר העזיבה של המנוף עדיין יש רעש של מעין שריקה סילונית כזו מהגלגל הקדמי, כאילו הברקס עדיין מופעל. זו לא תקלה, זה פשוט ככה (או כך זה נדמה לי). אפשר להתרגל לזה.

המתלים עושים את עבודתם נאמנה, אבל, ויש פה אבל, מפאת משקלו של האופנוע והרוכב (אני), ומפאת חוסר היכולת האישי שלי לכוונן אותם בכל צורה שתהיה שונה מזו שהגיעה לידי, הם גרמו אצלי לתחושה קלה של נתק מן הכביש. אם אפשר היה להקשיח אותם מעט היה יכול להיות טוב. יחד עם זאת, המתלים עובדים מצויין ובמהירויות גבוהות מרגישים אותם היטב. לשמחתי אין את תחושת הספינה המשייטת על הגלים כמו שקיימת במכונות כבדות אחרות. אהבתי. בניגוד למזלג הקדמי המרשים, הזרוע האחורית פשוטה למדי למראה וקטנה יחסית לאופנועי ליטר ומעלה אחרים. אני מניח שהם עשו זאת על מנת לחסוך משקל סופי, אבל המראה נפגע כתוצאה מכך.

אני מגיע לסיירים, נפגש עם ה- CBR, מבט נוסף על האופנוע כדי לנסות ולהתרשם ממנו. מיד אני מבחין שהצמיג האחורי היה די גמור למרות שהמכונה עשתה רק כ- 5,000 ק"מ. סביר להניח שהסיבה לכך היתה העובדה שמי שרכב על האופנוע הזה רצה לחוש על בשרו את כוח המנוע (נו, אפשר להאשים אותם?), ועל כן היה הצמיג אכול כדבעי. אני מאחל לבעלי האופנועים הללו שהצמיגים שלהם יחזיקו יותר מ- 5K ק"מ. בכל אופן, הצמיגים המקוריים איתם הגיע האופנוע נעול עשו עבודה מצויינת.

נוסעים דרומה על כביש מספר 4. כבר אז אני מגלה שמיגון הרוח של האופנוע מדהים! כבר שכחתי מה זה... אצלי בבווארי אני מתחיל לחטוף את הרוח חזק בקסדה סביב ה- 170 קמ"ש, ב- ZX14 ניתן לעלות מהר מאוד למהירויות גבוהות מאוד מבלי לשלם על כך בנוחות. ירידה מטה אל אזור המיכל ואתה מתנתק מן העולם. המהירות עצמה גורמת לראיית מנהרה קלאסית. מי שראה קטעי מלחמה בסרטים כמו "להציל את טוראי ראיין", בהם סצינות הקרב היו מאופיינות בהאצה קלה של הסרט יחד עם עימום הצלילים- כך הוא הדבר גם ברכיבה על הקוואסאקי המדהים הזה. בזכות המנוע המטורף והמתלים המעולים אתה חש שאתה יכול להאיץ ולהאיץ עד בלי סוף. אכן המכונה תיתן לך למשוך אותה עד לסוף הסקאלה, והמדהים מכל שהיא גם תיתן לך להמשיך הלאה, אל האזור שבו אין בכלל ספרות על מד המהירות...

ווילי בהילוך ראשון, שני או שלישי הוא לא פנטזיה. האצה חזקה והגלגל הקדמי עוזב את האספלט. אמנם לא בטירוף כמו של R1000 ודומיו, אבל עדיין מדובר בכוח כזה שצריך לשים לב אליו בשעת ההאצה. לא פעם ולא פעמיים ייחלתי לאור אדום ברמזורים בישורות הארוכות של הכביש בין אשקלון לבאר-שבע רק כדי שאוכל לפנק את עצמי בבעיטה הגונה בישבן, כדי לסחוט את המצערת, כדי לשמוע את הצריחה (כן כן, זו צריחה, יבבה כזו, כמו של טורבינה).

ישי, השותף לרכיבה בחלקה הראשון, ידווח מאוחר יותר על "תחנת כוח המתרחקת והולכת למרות שאני פותח את כל הגז שיש לי". אני, מצידי, מרגיש את הבעיטה הזו בתחת ורואה את ה- CBR מתרחק מאחורה. מיגון הרוח המעולה מאפשר לי להמשיך לרכב זקוף גם במהירויות גבוהות מאוד, ומאחורי אני כמעט שומע את ישי מקלל בקסדה בכל שפה אפשרית. אין ספק, האופנוע הזה מסוגל לתסכל לא מעט רוכבים שינסו לרדוף אחריו.

נפרד מישי באזור אשקלון, ואחרי עצירה של כ- 20 דקות במפגש יד-מרכדי אני על כביש מספר 25 לכיוון ב"ש. אני אוהב את הכביש הזה, דו מסלולי, מהיר, סיבובים ארוכים ויפים, מעט עליות, מעט ירידות, בדיוק כמו שכביש צריך להיות. נתיבות עוברת ביעף, צומת גילת ואני פונה ימינה לכיוון צאלים. הכביש ריק, מזג האוויר נפלא, הגיע הזמן לנסות כמה תרגילים.

המנוע הוא גולת הכותרת של הכלי הזה. אני אחסוך בקלישאות כאלה ואחרות ורק אומר שמעולם לא רכבתי על מכונה חזקה כמו זו. תחושת הכוח הרבה יותר מורגשת מאשר בבאווארי שלי (שגם הוא לא מבייש את הפירמה), ולמרות שעברו כמה שנים מאז ישבתי על ZX12, אני חושב שהמכונה הזו מרגישה גם חזקה יותר ממנו. 1,352 סמ"ק מפיקים כ- 197 כוחות סוס מוצהרים (בסיוע ה- Ram-Ari), כל זאת עם משקל עצמי של 215 ק"ג. מומנט מכובד של כ- 15 קג"מ ב- 7,500 סל"ד מאפשר לך להשאיר את האופנוע בהילוך ופשוט לרוץ איתו (ואם במקרה חשקה נפשך להחליף הילוכים, קלאץ' הידראולי יעזור לך לעשות זאת ביתר נוחות).

המנוע מפיק כוח לאורך כל הסקאלה אבל יש הבדל משמעותי בין מה שקורה לפני קו ה- 4,000 סל"ד, לבין מה שקורה עד לקו ה- 6,000 סל"ד, לבין מה שקורה אחריו ועד לקו האדום סביב ה- 11,000 סל"ד.

כל עוד אתה משייט לך להנאתך בהילוך שישי ב- 3,500 סל"ד המנוע מפיק כוח מספיק כדי להאיץ אותך בקצב של אופנוע רגיל. פתיחת מצערת בזמן שיוט שכזה לא מעיפה אותך אחורה, ולמעשה אין הבדל משמעותי בין פתיחת מצערת עד הסוף לבין פתיחה חלקית באותו טווח סל"ד. התגובה היא שטוחה לחלוטין (אגב, בניגוד לבימר שלי שמתחיל להפרץ גם בטווח הזה).

ברגע שאתה מגיע לאזור ה- 4,000 סל"ד אתה מתחיל לחוש את המנוע, הסוסים מתחילים לזוע בחוסר נחת באורווה. פה יש הבדל משמעותי בין סחיטה חלקית לבין סחיטה מלאה של המצערת. אבל עדיין המנוע מתנהג בצורה שפוייה למדי.

על לוח השעונים, בצד ימין, איפה שנמצא מד הסל"ד, יש כיתוב באנגלית: X 1000 r/min. ה- X הזה, המיקום שלו, רצה הגורל (או מהנדסי קוואסאקי) והוא מונח בדיוק איפה שהמחוג עומד על ה- 6,000 סל"ד. תוך כדי רכיבה שמתי לב לתופעה מעניינת: כשמחוג הסל"ד מגיע ונוגע בנקודה המסומנת ע"י ה- X הזו – או אז מתפרצים כל השדים והבהמות וכל החיות הרעות יוצאות ממקום מחבואן. ה- X הוא איפה שהטירוף מתחיל! לא יאומן כמה כוח מוציא המנוע הזה מרגע שנגעת בנקודת ה- 6,000 סל"ד. הכוח רק הולך ומתגבר, הולך וגדל. תחושת ה"עוד! עוד! תן לי עוד! יש לי עוד כוח!" מעודדת אותך לסחוט יותר ויותר את המצערת.

5,000 סל"ד ואני על 160 קמ"ש בהילוך שישי. הכביש הדרומי בו נסעתי מפתה, אין תנועה באופק, ראות מצויינת. סגירת מצערת מהירה והמהירות הסופית הרשומה על הסקאלה (280 קמ"ש) מגיעה מהר מן הצפוי ב- 9,000 סל"ד. יש לי עוד 2,000 עד לקו האדום! בוא ננסה אותה. אני ממשיך לסחוט את המצערת והמחוג עובר בנונשלנטיות מופגנת את הקו האחרון שלו על הסקאלה. מד הסל"ד ממשיך לעלות, מחוג המהירות נמצא מזמן בחלק הלבן נטול הספרות. מספרים לי שהאופנוע נמדד בחו"ל על 325 קמ"ש אמיתיים. אולי, אני לא יודע, אבל אין ספק שהכוח הוא רב, עצום, וזמין בכל עת. ה- X הקטן על לוח השעונים מצביע על משהו, ולא בכדי.

הכביש הארוך של צאלים פנוי לחלוטין, ופרט לשיירה של האמרים צבאיים שעוברים בשטח מימיני אין נפש חיה. אחחח... האופנוע פשוט מרחף מעל הכביש, התאוצה מטורפת, הכוח משכר!

אם יש פידבק שלילי אחד בכל מה שקשור להתנהגות המנוע הרי שמדובר בתחושת מצערת טיפה קופצנית בסל"ד בינוני, למשל בזמן שאתה עוקב אחרי רכב וממתין לשעת כושר לעקיפה בכביש צר. לא משהו קריטי, וניתן להתרגל אליו לאחר זמן, מה גם שאתה בכלל לא אמור לרכב "אחרי" מכוניות עם המפלצת הזו...

המכונה הזו היא רוצחת רשיונות סדרתית. אין מצב שרוכב על מכונה כזו יתאפק וישאר בטווח המהירות החוקי, ואפילו לא בטווח המהירות השפוי (בואו נאמר מבלי להתייפיף – עד פי שתיים מן המהירות החוקית) אין מצב. אגב, מה שה- K1200R שלי עושה תוך כדי מריטת הראש מהתושבת שלו ואימוץ שרירי הצוואר של הרוכב, ה- ZX14 פשוט עושה. הוא נותן לך בילוי של החיים בטווחי המהירויות האלה, ונותן לך להנות שם, לבלות בנעימים. אלמלא היה רעש רוח טורדני הרי שהיית חש שם כבבית.

צומת משאבי-שדה, עצירה קלה לריקון שלפוחית. זוג בדואיות מתבוננות בי בתשוקה, הריר על שפתותיהן צרובות השמש ממחיש עד כמה הן היו רוצות שארכיב אותן משם אל השקיעה. אבל מיצו עולה על האופנוע, ידיו המסוקסות עטויות כפפות הקוולאר לופתות את הכידון, הטייה קלה של מפרק ימין והגלגל הקדמי מתרומם אי שם לשמיים.

צומת ירוחם, שמאלה לדימונה, תידלוק כפוי בשתי תחנות דלק (בראשונה המשאות הפסיקו לעבוד בדיוק כשהגעתי). הצצה לשעון, האם אספיק לרדת דרך הבקעה ולחזור עד השעה הנקובה? ננסה.

הגעה לאזור מפעלי ים המלח, עלייה לכיוון ערד, ירידה מטה אל שפך זוהר, שוב עליה מהירה. הכביש בחלקו העליון מכורסם, לא בלתי אפשרי לרכב, אבל החיספוס די מלחיץ. בעיקולים המסורתיים של ערד אני מרגיש את המשקל של האופנוע. התנהגות הכביש שלו איננה ספורטיבית אפילו בהשוואה לאחיו ה"קטן", ה- ZX12R. אין ספק שתחת ידיו המאומנות של רוכב מקצועי יהיה ניתן להפיק ממנו מרגליות, אבל אני, כרוכב סביר, התקשיתי להוציא ממנו את המירב בכל מה שקשור להטיות ופליק-פלאקים מהירים. אולי זה הפחד מגרימת נזק (בכל זאת, "שברת שילמת"...), אולי זה הצמיג האחורי השחוק כמעה, אולי זה אופי הרכיבה שלי. אבל אין ספק שבכבישים טכניים מפותלים כל 600 מודרני יתן לקאוואסאקי פייט רציני, וסביר להניח שגם יעקוף אותו.

כשהגעתי שוב לערד הבנתי שלא אוכל להספיק לחזור דרך הבקעה ולכן המשכתי צפונה, כרגיל, לעבר המרכז. הנסיעה עברה ללא מאורעות מיוחדים וכ- 50 דקות לאחר מכן כבר התקרבתי לפאתי ת"א.

בחשבון סופי עברתי על האופנוע כ- 450 ק"מ, עצרתי 3 פעמים לצילומים סטאטיים, עוד פעמיים לתידלוק (ועוד אחד כושל בתחנה בדימונה שבה הפסיקו המשאבות לעבוד), ואת כל זה סיימתי בפחות מ- 5 שעות. הגעתי לדרום ת"א ללא עייפות מורגשת.

חוויה של פעם בחיים.